The fever hit me on a Wednesday. Not a gentle, creeping thing—more like a freight train I hadn’t heard

La harina estaba por todas partes. Se había metido en las grietas del piso de linóleo, se aferraba a

I didn’t know her, not really. Twelve years in the same building and we’d never said more than “morning”

הגשם הראשון של אוקטובר הצליף בחלון המטבח הקטן בראשון לציון. יעל מזגה לעצמה כוס קפה שחור והביטה בטלפון.

Helena stála u okna v kuchyni svého malého domku na okraji Brna a pozorovala, jak déšť stéká po okenním parapetu.

האישה הופיעה בדיוק כשהשמש התחילה לשקוע מעל הרי הגלבוע. החופה כבר עמדה בחצר הקיבוץ — בד לבן מתנפנף ברוח

Sneen lagde sig stille over Nørrebro. I restaurant "Skibskroen" på Jægersborggade funklede

בשעה שתים עשרה וחצי בלילה הטלפון זינק על השידה. ליאורה התעוררה בבהלה, הלב דופק כמו אחרי ריצה.

Klokken var kvart over tre om natten, da Astrids telefon vibrerede mod nattbordet i lejligheden i Aarhus.

Il cellulare vibrò sul comodino alle tre e venti di notte. Silvia allungò una mano nel buio, il cuore