HE

יואב היה נוהג, אורלי ישבה לידו. חום יולי נמס על האספלט של כביש החוף. המזגן ברכב זמזם חלש, הרדיו דיווח

מושיק תמיד קם בשש. לא משנה מה. אפילו בשבתות. אפילו אחרי שהלכה לעולמה. הוא קם, שם מים בקומקום, חתך עגבנייה

קניתי ספסל פשוט מעץ משום שנמאס לי לראות נוסעים עומדים תחת השמש הקופחת מול הבית שלי. התחנה ישבה ממש על

אף פעם לא תכננתי להיות האישה שהשכונה שלה הפכה לתחנת אוטובוס לא רשמית. זה פשוט קרה כי נמאס לי לראות אותם עומדים.

הנחתי את שקיות הקניות מהסופר על השיש במטבח. הריח של הפלאפל מהדוכן למטה ברחוב הרצל עדיין דבק בבגדים שלי.

קוראים לה נאיה. מטריפה שחורה, חמישים קילו של פרווה מחוספסת, לסת של סטאפורדשייר ומבט שבוחן לך ת'

איילת התחילה לפנות את הדירה ברחוב מסדה בחיפה ביום חמישי, ארבעה ימים אחרי תום השבעה. החלון בסלון נשאר

באחד הערבים המהבילים של סוף יולי, כשהחום של אוגוסט כבר ניבט מעבר לפינה, קטיה בת העשר צעדה במורד השביל

נסיעה הביתה מיום השחרור מבית החולים אמורה הייתה להיות רגע השיא. תחילת חודש דצמבר, גשם קל מטפטף על חלון

בת חמישה ימים עוד האמנתי שנוכל להיות משפחה נורמלית היום שבו השתחררתי מבית החולים עם יעלי הקטנה היה אמור