HE

האישה ההיא היתה מיכל. נטע הכירה אותה רק מרחוק, מהשכונה, אבל שנאה אותה ביסודיות. מיכל היתה כבדת גוף, רגליה

עמדתי במסדרון עם התיק על הכתף, המעיל מכופתר עד הצוואר, מוכנה לצאת. אמיר אפילו לא הרים אליי מבט – הוא

איתמר נכנס בדלת ומייד זרק את המפתחות על השידה הקטנה. ״אמא, שוב השארת את האור במרפסת דלוק כל הלילה.

הגשם הכה בכביש הערבה בלי שום התראה. בשעה ארבע אחה״צ עוד עמדתי בפתח המוסך והזעתי, ועשר דקות אחר כך קיר

המכתב היה מקופל לארבעה, צפוף בתוך מעטפה לבנה פשוטה שמישהו השאיר בתיבת הדואר בלי בול, בלי חותמת דואר

תמיד חשבתי שהקרב הכי קשה בחיים שלי יהיה גירושים. שכשאסגור את הדלת מאחורי בעלי לשעבר, אצא סוף-סוף לחופשי.

אף אחת לא חולמת על זה בילדות. את לא מדמיינת את עצמך בגיל עשר, יושבת בכיתה ומציירת בלב איך יום אחד תעצרי

הוויברציה אפילו לא העירה את יוני. הוא שכב שם, נוחר קלות, שקוע בשינה של אדם שמעולם לא הטיל ספק בצדקת מעשיו.

היא נתנה אנחה קטנה וחדה בלילה — ובעלי אמר שזה הכול בראש שלה אני מיכל, אמא של נועה, ובחודש האחרון בתי

אני זוכרת את הרגע הזה עד לפרט הכי קטן. יום חמישי, כמעט חצות. איתן ישב במטבח מול כוס תה קר עם נענע, בדיוק