HE
אני מלווה את משפחת כרמלי כבר עשרים ושתיים שנה. לא כרואת חשבון, לא כעורכת דין – כפקידת בכספות בסניף
הטלפון צלצל בשתים עשרה ושתים עשרה בלילה. שכבתי בחדר השינה החשוך, שומעת את הגשם דופק על אדן החלון, וגיא
אני עובדת כמזכירה בבית ספר "אלונים" באשדוד כבר תשע שנים. בחודש יוני כל שנה יש לנו טקס "
אני אלירן פרץ, בן שלושים ואחת, מנהל שיווק בחברת סטארט-אפ בהרצליה פיתוח. את הסיפור הזה אני מספר כמו שהוא
רותי קמה מאמצע הלילה כי צדו השני של המיטה היה קר. אורי השאיר שקע בכרית, אבל הסדין כבר התקרר לגמרי.
הטיסה שלי בוטלה ב־11:40. שלושים וחמש דקות אחר כך כבר עמדתי מול הבית שלי ברמת השרון וראיתי את הלנד קרוזר
המזוודה שחיכתה בקומה השנייה כשענת שגיא נחתה בנתב"ג בפעם הראשונה אחרי שמונה שנים בחו"
פעם תמיד היית מגיע קוראים לי אברהם, אני בן שישים ושבע, גר בחיפה. יש לי שני ילדים — יונתן בן ארבעים ושלוש
ארבע שנים שלחתי הביתה כמעט שבע מאות אלף שקל. כל חודש, בלי פספוס אחד. הייתי במילואים ארוכים, קבע, קוראים
אני זוכרת את הרגע שהבנתי שאין לי בית. לא במובן של קירות וגג — זה היה לי. אלא בית כזה, שאתה יודע שמותר