HE

אף פעם לא תכננתי להיות האישה שהשכונה שלה הפכה לתחנת אוטובוס לא רשמית. זה פשוט קרה כי נמאס לי לראות אותם עומדים.

הנחתי את שקיות הקניות מהסופר על השיש במטבח. הריח של הפלאפל מהדוכן למטה ברחוב הרצל עדיין דבק בבגדים שלי.

קוראים לה נאיה. מטריפה שחורה, חמישים קילו של פרווה מחוספסת, לסת של סטאפורדשייר ומבט שבוחן לך ת'

איילת התחילה לפנות את הדירה ברחוב מסדה בחיפה ביום חמישי, ארבעה ימים אחרי תום השבעה. החלון בסלון נשאר

באחד הערבים המהבילים של סוף יולי, כשהחום של אוגוסט כבר ניבט מעבר לפינה, קטיה בת העשר צעדה במורד השביל

נסיעה הביתה מיום השחרור מבית החולים אמורה הייתה להיות רגע השיא. תחילת חודש דצמבר, גשם קל מטפטף על חלון

בת חמישה ימים עוד האמנתי שנוכל להיות משפחה נורמלית היום שבו השתחררתי מבית החולים עם יעלי הקטנה היה אמור

הדלת של חדר הניתוח עוד לא הספיקה להיסגר מאחורי המיטה שלי כשראיתי את האחות יוצאת אלי, תינוקת קטנה עטופה

הקיץ בקריית אונו היה דביק במיוחד. המזגן בסלון של ההורים שלי זמזם בקושי, והריח של הבישולים של יום שישי

ארי מעולם לא שכח את הנערה שישבה ליד החלון בשורה השנייה. בתיכון הוא לא העז אפילו להסתכל עליה יותר מכמה שניות.