HE
אמיר הגיע אלינו באפריל. הבן שלי, אורן, התקשר ביום שישי בצהריים — בדיוק חזרתי מקופת חולים לאומית ברחוב
הטלפון צלצל בתשע וחצי בערב. ישבתי במרפסת עם כוס נענע, הרגליים מונחות על ההדום שאבא שלי בנה לפני שלושים שנה.
את התריס בקומה הרביעית בבניין הישן ברחוב ההסתדרות בחולון הרמתי בדיוק כשמשאית קטנה עצרה למטה.
השעה הייתה עשר וחצי בלילה, והמטבח בבית הישן ברחוב יהודה הלוי בתל אביב כבר היה אמור להיות נקי.
תבינו, תמיד צחקתי מהדרמות הזולות בסרטים — האישה מנופפת במטפחת, האיש הולך עם הצעירה, והיא אורזת מזוודה
את הצמיד הזה קניתי לה לפני שלוש שנים ברחוב שדרות ירושלים ביפו. הייתה שם חנות קטנה של תכשיטי כסף תימני
בגיל ארבעים וחמש הייתי צריכה להתחיל הכול מחדש. הגעתי לבית של אברהם כהן בכרמל הצרפתי בחיפה ביום חמישי
ביום שני האחרון אימא שלי סוף סוף הבינה שאני לא צוחקת. עמדתי במטבח וחתכתי עגבניות לסלט, והיא נכנסה עם
באותו בוקר של יום שישי לא תכננתי לנסוע. כלום, בעצם. כביסה רטובה חיכתה בקופסה, חוברת החשבונות הייתה פתוחה
יואב אהב לקרוא לעצמו "איש משפחה". הוא היה עונד את התואר הזה כמו דרגות על כתפיים — במיוחד כשהבוסים