HE
הנביחה של צ'יף הם חיכו לו ליד השער האחורי, איפה שהגדר פרוצה והפחים עולים על גדותיהם. יונתן ראה אותם
פעם, לפני שמונה שנים, ארזתי את התיק באמצע הלילה, השארתי את המפתח במגירה של המטבח ועברתי לגור בקצה של
בשישי בבוקר, בדיוק כשהקומקום גמר לרתוח, שמעתי דפיקה בדלת. לא צלצול — דפיקה חזקה עם פרקי אצבעות, כזו שאומרת "
דוקטור חלבי, הקרדיולוגית שלי, שאלה איך אני מרגישה. הספקתי להוציא שתי מילים — ״בשבוע האחרון…
יוסי הגיע הביתה כמעט בחצות. ליאת ישבה על הרצפה בסלון, הגב צמוד לספה, הברכיים משוכות אל החזה.
עד היום אני לא בטוחה איך שתקתי במשך שנים. יואב הזמין את כולם ל"גוצ’ה" בלי לשאול אותי.
מיכל עדיין חייכה כשהמלצר סידר מולה שישה תיקי עור שחורים קטנים. היא פתחה את שלה ראשונה — וקפאה. "
קוראים לי תמר, אבל בשש השנים האחרונות כולם קראו לי "הקטנה שלי". הכינוי הזה – שיצא מגרונו של
קוראים לי אביגיל לוי, אני בת חמישים ותשע. לפני שש שנים הכרתי את ליאור – בחור בן עשרים ושמונה, צעיר ממני
את המענק משכנתא החזרתי כל שנה לאותו דבר — שבוע באילת עם גילי. השנה רוני התקשר להגיד שעכשיו כשיש לי את