HE
הדבר הראשון שעשיתי כשהאמבולנס הוריד אותי בחצר היה לשרוק לבלו. בדרך כלל הצליל הזה הספיק – תוך שנייה הייתי
המפתחות היו אצלי, והדירה שלי עמדה ריקה. זאת הייתה הנקודה. רבקה הוסיפה עוד כפית סוכר לקפה שלה, ערבבה
שירה עדיין זוכרת את הרגע שבו הטלפון רטט על השולחן במשרד. היא הייתה אחרי פגישה מתישה ברמת גן, מול לקוחות
אימא שלי נפלה בלילה. לא צעקה, לא בכתה — היא פשוט ניסתה לקום מהמיטה בדרך לשירותים, הרגל הסתבכה בשמיכה
הטלפון צלצל בשלוש ורבע לפנות בוקר. מספר שלא היה שמור אצלי. ברגע שראיתי את השם "גן עדן מוגן"
הרגע שבו ליאת מסרה את הכלבה נחרט לה בזיכרון כהקלה קצרה וחדה, כמו נשיפה עמוקה שתכף תיחנק בבושה.
אם מישהו היה מקליט את השיחה שלי עם בועז באותו בוקר, לא הייתי מאמינה שזה קרה באמת. הוא ישב מולי עם חליפה
אף פעם לא חשבתי שאגיע לרגע שבו אצטרך להראות מסמכי בעלות כדי להוכיח לאישה בת חמישים ושמונה שהבית שהיא
אף פעם לא חשבתי שאגיע לרגע שבו אצטרך להראות מסמכי בעלות כדי להוכיח לאישה בת חמישים ושמונה שהבית שהיא
״תארזי דברים. גיל ואֲביגיל עוברים לפה,״ אמר אורן בשקט ששייך לאנשים שכבר חתמו על ההסכם עם עצמם.