HE

הגשם הראשון של הסתיו התחיל בדיוק כשחניתה חנתה את הקורולה ליד הבית של ההורים ביפעת, ליד קריית שמונה.

התור בקופת חולים ברחוב אבן גבירול נמשך כבר ארבעים דקות, וטובה זילברמן ישבה על הכיסא הפלסטיק הקשה עם התיק

אני עובדת בתור קופאית בסופר "יוחננוף" ברחוב ירושלים בנס ציונה כבר תשע שנים, ואת הגברת שרה אני

הקפה בכוס שלי כבר הספיק להתקרר, אבל אני עדיין ישבתי ליד שולחן המטבח, הפלאפון מולי, ההודעה של הבת שלי על המסך.

בתחנת הרכבת הקלה בפתח תקווה יש שלט אחד שתמיד מגחך אותי כשאני עובר ליד הרוקחות "כרמל"

# מרק העוף של יום שישי רותי הניחה את הסיר על הכיריים בשעה ארבע אחר הצהריים, בדיוק כפי שעשתה כל יום שישי

אני מטפלת בקשישים בבית אבות פרטי ברמת גן כבר תשע שנים, ומעולם לא קרה לי מה שקרה באותו יום שלישי בחודש מרץ.

— אין דבר יותר יפה מוותרנות, נעה — הכריז יגאל, כשהוא נתקע עם הגב בעגלת המשלוחים המתכתית שגנב, כלומר "

מירי הוציאה את הקרטון האחרון מהמכונית והניחה אותו על המדרגות. שעה שלמה עברה בשתיקה. בהתחלה עוד דיברו

בבוקר ההוא בפברואר החתולה כבר לא הייתה שם. זה מה שתפס אותי ראשון — לא איזה רגש גדול, סתם עובדה קטנה שלא הסתדרה.