HE
אני זוכרת את הרגע שאמא שלי, מכל האנשים, אמרה לי שהיא בהריון. היא בת ארבעים ושבע, עומדת במטבח של הבית
"שני, מותק," פתחה גילה, מניחה לפניה כוס מזכוכית צ׳כית דקיקה, "תגידי, את עדיין עובדת על
עמדתי בדיוטי פרי בנתב"ג, חיכיתי לטיסה לאילת, ויונתן הקטן שלי משך אותי אל חנות הצעצועים.
הכול התחיל בנסיעה הזאת צפונה, בכביש המפותל מעכו לכיוון מושב ליד ראש פינה. הגשם טפטף על השמשה, מאחור ישבו
לפני ארבעים שנה הבית שלי היה מלא. דירה בקומה שלישית ברחוב הרצל, בלי מעלית — תמיד הייתי עולה עם שקיות
בחודש שעבר מלאו לי שמונים ותשע. אני גרה בבית אבות בשכונת הדר בחיפה, בחדר קטן של שניים-עשר מטר.
"מי צריך את הזקנה הזאת בכלל?" יוסי צחק לתוך הטלפון, מנסה לגרד שאריות חומוס שרוף מהסיר. "
האישה הזקנה שכבה במיטתה במחלקה הפנימית של בית החולים איכילוב כבר שמונה ימים. על שולחן הקטן שלידה לא ניצב
הגשם הראשון של אוקטובר הצליף בחלון המטבח הקטן בראשון לציון. יעל מזגה לעצמה כוס קפה שחור והביטה בטלפון.
האישה הופיעה בדיוק כשהשמש התחילה לשקוע מעל הרי הגלבוע. החופה כבר עמדה בחצר הקיבוץ — בד לבן מתנפנף ברוח