HE
אני יושב במשרד שלי בבני ברק, מסתכל על התיק שמונח על השולחן כבר שבוע, ולא נוגע בו. עורך דין לא אמור להתרגש מתיקים.
אף פעם לא הבנתי למה אמא שלה קוראת לכלבה "שירה". זאת כלבה. חומה, קטנה, עם אוזן אחת שתמיד נשארת מקופלת.
אני אתחיל מזה שאני לא מחפש סלחנות. אני יודע איך זה נשמע מבחוץ: אדם שמוסר חתול כאילו זה חפץ, וכעבור שנה
"תגידי, אילן, בן כמה בדיוק אתה חושב שאתה?" זה מה שאמרה לי חמותי, רחל, בערב שישי, כשעמדתי במטבח
אני עובדת שם שמונה שנים, בקופת חולים ברחוב בלפור בבת ים, ואני מכירה כל קשיש שנכנס לתור שלי לפי הצעד שלו
היא ידעה את המספר בעל פה כבר עשרים ושתיים שנה, אבל באותו לילה האצבעות שלה רעדו כל כך שהיא הקישה אותו
אני גר בשכונת רמת אליהו בראשון לציון כבר ארבעים ושתיים שנה. אותה דירה בקומה השנייה, אותו מרפסת שירות
אני עובדת בקבלה במרפאת השיניים ברחוב ביאליק בנתניה כבר תשע שנים, ורואה הרבה. אבל את הסבתא הזאת אני זוכרת
רותם עמדה במטבח הקטן שלה בשכונת נווה שאנן בחיפה, ידיים טבולות במי הכיור הקר, כשהטלפון רטט על השיש.
אני מנהלת את מכון היופי "אורלי" ברחוב סוקולוב בהרצליה כבר תשע שנים, ומי שיושבת שם אצלי בכיסא