HE

שתים-עשרה שנה. שתים-עשרה שנה ואני עדיין זוכרת את המספר שלה בעל-פה. עניתי. – עוד מעט אגיע למה שקרה כשהיא הגיעה.

— את מי הבאת הביתה? — הקול של יעל נשמע שטוח לגמרי, כזה שמבשר על סערה שקטה. — סיכמנו שילדים מהנישואים

מיכל שמעה את המפתח מסתובב בדלת, מבט חטוף בשעון — השעה הייתה תשע וחצי בערב. יום שלישי רגיל. יואב נכנס

שולה פישר נכנסה הביתה בלי לדפוק, כמו שעשתה תמיד. "אני לא מאמינה שהוא עדיין גר פה. בעלייה, בחורבה הזאת.

רות כבר שתתה את כוס התה השלישית שלה, אבל אורה לא שאלה כלום — רק שמה קומקום נוסף על הגז. היה זה סוף אוקטובר

בחיים לא הזמנתי אותה לקפה. גרנו דלת מול דלת במסדרון הצר של רחוב יפה נוף בחיפה שתים עשרה שנה. "

גרנו בשתי דירות בקומה השנייה בבניין הישן ההוא ברחוב הפרדס בנצרת עילית. שתינו נשים שכבר עברו את השישים.

ד"ר כהן חייכה אליי מהכיסא המסתובב שלה, אבל האצבע שלה עוד נחה על המסך. "תראי, הנה הם.

הדוקטור החזיק את המתמר על הבטן שלי, וכבר חצי דקה הוא לא אומר מילה. התחלתי להזיע. "הכול בסדר?"

השנה הראשונה של יעל בבית הספר לאחיות הייתה סיוט מתמשך. לא בגלל החומר הלימודי — היא אהבה אנטומיה ופרמקולוגיה