HE
יוני היה אחרון האנשים בעולם שנועה ציפתה לראות בפתח דלתה באותו ערב שישי. אבל הנה הוא עמד, יחד עם אשתו
יואל, בעלי, מעולם לא הרים את הקול על אחותו יעל. מאז שאני מכירה אותם, היא הייתה הנסיכה הקטנה שלו, השקטה
אחותו של בעלי תמיד הייתה האשה הכי מרשימה שהכרתי. לא בגלל תארים או כסף, אלא בגלל השיער שלה. גלים עבותים
אריה התעורר בשש וחצי, כמו בכל בוקר בשנתיים האחרונות. הרדיאטור מתחת לחלון היה קפוא. הוא נגע במתכת, נשף
אמון בן דוד התעורר בחמש וחצי, כמו כל בוקר בשנה האחרונה. המזגן בקיר היה שקט. הוא הניח את כף ידו על הרפפה
– אבא, מה עשית איתו?! – צעקה עלמה והסתערה על אבא שלה, יאיר, ברגע שהוא נכנס לחצר. יאיר קפא ליד השער הפתוח
— אבא, מה עשית איתו?! נטע התפרצה החוצה עוד לפני שהשמש הצליחה לייבש את הטל מהדשא. היא רצה ישר למחסן הקטן
במושב קטן ליד הכנרת גרו שני שכנים, ממש מעבר לגדר. האחד, אהרון, היה מורה בדימוס, אלמן כבן שבעים, עם ידיים
במושב ורדים שבעמק יזרעאל גרו זה לצד זה שני טיפוסים שלא היה ביניהם שום דבר במשותף, חוץ מזה ששניהם התחרו
הערב של חג השבועות ירד על המושב הקטן בגליל, מבושם בריח תבן רטוב ואדמה חרושה. בעוד מיכל עטתה את שביס המשי