HE
אני עובדת כאחות מיון בבית החולים "וולפסון" בחולון כבר עשרים ושתיים שנה וחשבתי שראיתי הכול.
הדבר הראשון שדינה כהן עושה כל בוקר בשש וחצי הוא לפתוח את התריס במטבח ולבדוק אם המרפסת של השכנה מלמעלה
קוראים לי רבקה, אני בת שבעים ואחת, וגרה בשכונת רמות בירושלים כבר שלושים ושתיים שנה. שלושה ילדים, שמונה נכדים.
קוראים לי אבישי מזרחי, בן ארבעים ואחת, טכנאי מעליות בחברת "רם-אקספרס" בחיפה, ואבא שלי, יוסף
הפעמון שצלצל פעמיים ולא עניתי הכי כואב בהזדקנות של ההורים שלנו זה לא הקמטים. זה הרגע שבו אמא שלך מתחילה
בחודש הראשון אחרי שדפנה עברה לגור עם בעלה בהרצליה, עדיין הייתי מניחה שתי צלחות על השולחן בערב שישי.
אני מיילדת כבר עשרים ושש שנה, עובדת בבית החולים איכילוב, ובאותו בוקר נובמברי בדיוק נכנסתי למשמרת של עשרים
הגשם הראשון של הסתיו התחיל בדיוק כשחניתה חנתה את הקורולה ליד הבית של ההורים ביפעת, ליד קריית שמונה.
התור בקופת חולים ברחוב אבן גבירול נמשך כבר ארבעים דקות, וטובה זילברמן ישבה על הכיסא הפלסטיק הקשה עם התיק
אני עובדת בתור קופאית בסופר "יוחננוף" ברחוב ירושלים בנס ציונה כבר תשע שנים, ואת הגברת שרה אני