HE

ככה אני זוכר את הרגע ההוא — לא כמו שהיא מספרת, אלא איך שזה נראה מהצד שלי. קוראים לי אבנר, בן שישים ושתיים

מעוז ואילנה: החוב שחזר ממילאנו השכנה מהקומה השנייה עצרה באמצע התור לפירות בשוק הכרמל, עם שקית עגבניות

הרגע הראשון שהחזקתי את הנכדה שלי היה אמור להיות הרגע הכי מאושר בחיים שלי. במקום זה, אחות בשם קרן לחשה

**Меня зовут Одед. Мне сорок один год, живу в Ашдоде, работаю менеджером в автосалоне на бульваре Ротшильд.

תמר אספה את הכביסה מהחבל בגינה כשהטלפון צלצל בפעם השלישית. היא הביטה במסך — "רותי"

אורית תמיד אמרה שהיא לא תופרת מתוך חיסכון. את זה היא הבהירה לכל מי ששאל, ובשכונה ברמת השרון שאלו הרבה. "

יש לי דלת כניסה מעץ אלון כהה, כזאת שקניתי במיוחד כי היא נראתה כמו דלת של מישהו שיודע מי הוא.

זה שאתה לא רואה בואו נדבר רגע על חניה. כן, חניה. אני נוסע כל בוקר לעבודה באזור התעשייה הצפוני של חיפה

הלילה ההוא התחיל כמו כל תורנות במיון של בית החולים רמב"ם בחיפה. גשם דק ירד בחוץ, והרוח מהים העיפה

בכל ערב, בדיוק בשמונה, הייתה דפיקה בשער. פעם אחת עם סירים, פעם שנייה עם עוגה. ובכל פעם, בלי שום קשר למה