HE
אני גר בשכונת רמת אליהו בראשון לציון כבר ארבעים ושתיים שנה. אותה דירה בקומה השנייה, אותו מרפסת שירות
אני עובדת בקבלה במרפאת השיניים ברחוב ביאליק בנתניה כבר תשע שנים, ורואה הרבה. אבל את הסבתא הזאת אני זוכרת
רותם עמדה במטבח הקטן שלה בשכונת נווה שאנן בחיפה, ידיים טבולות במי הכיור הקר, כשהטלפון רטט על השיש.
אני מנהלת את מכון היופי "אורלי" ברחוב סוקולוב בהרצליה כבר תשע שנים, ומי שיושבת שם אצלי בכיסא
הטלפון רעד על השיש שלוש פעמים ברציפות לפני שנועה הרימה אותו. "אמא, תבואי מהר, אבא נפל במטבח."
אני גרה בקומה מעל המרפסת שלה, בבניין ברחוב ניצנה בתל־ברוך, ומהמרפסת שלי רואים בדיוק את שלה.
בעלי תמיד אמר שכסף משנה אנשים. לא האמנתי. עד שראיתי את אמו סופרת מעטפות בבר המצווה של הנכד שלה.
גליה עמדה במרפסת, מחזיקה בין האצבעות בדל סיגריה. היא לא עישנה כבר אחת עשרה שנה, אבל היום שלפה מהמגירה
באוטובוס 480 מבאר שבע לתל אביב, בשעה שמונה ותשע בבוקר, ישב לו נער בן שבע עשרה ליד החלון, אוזניות באוזניים
קוראים לי נדב, אני בן חמישים ואחת, ואני גר בראשון לציון כבר תשע שנים. לא, לא תמיד גרתי כאן.