במשך שנים עודד היה האיש שחוזר הביתה כשכולם כבר ישנים. הוא ניהל צוות פיתוח בחברת הייטק בהרצליה, וכל יום

הייתי בת חמישים ושלוש כשהחיים שלי נגמרו. עד אותו יום באפריל, הכול היה ברור — משמרות כפולות בקופת חולים

Esa noche, el frío del pasillo me subió por los pies descalzos como una advertencia. La madera del piso

Es war ein Mittwoch. Ich weiß das noch genau, weil mittwochs immer Putztag ist bei uns, und eigentlich

החשמלאי הגיע למקלט בשבוע השני של אוגוסט, כשהאוויר עמד כמו קיר והלחות דבקה לעור. קראו לו יוסי, והוא כבר

Тарас закрепил фонарик на лбу и в третий раз пересчитал клеммы. Получалось шестнадцать, а должно быть

המעטפה האחרונה שהשאירה נועה על שולחן המטבח נשאה את הסמל של המרכז הרפואי שיבא, ועוד לפני שהבנתי למה הגרון

את האמת, הרגשתי את הסכין בגב עוד לפני שאורי אפילו פתח את הפה. כשהוא קרא לי לחדר הישיבות השקוף שלו בקומה

Наталья запомнила тот вечер не из-за дождя, хотя он хлестал по стёклам маршрутки так, что дворники не

נעה שמעה את הצעקות כשיצאה מהאוטובוס האחרון לתל אביב, בחצות וארבע דקות. היא התכוונה פשוט לחצות את פארק