קוראים לי אביגיל לוי, אני בת חמישים ותשע. לפני שש שנים הכרתי את ליאור – בחור בן עשרים ושמונה, צעיר ממני
את המענק משכנתא החזרתי כל שנה לאותו דבר — שבוע באילת עם גילי. השנה רוני התקשר להגיד שעכשיו כשיש לי את
Ирина Степановна сидела в полупустой маршрутке и смотрела, как за окном проплывает вечерний Чернигов.
האישה שצעדה ברחוב אבן גבירול בתל־אביב לא דמתה למי שחשבה שתהיה. בת 52, נטע עצרה מול חלון חנות ספרים, וראתה
Sie hatte sich angewöhnt, den Stift immer zweimal klicken zu lassen, bevor sie unterschrieb.
El timbre sonó a las diez y media de la noche, justo cuando Lourdes terminaba de bañar a Valentina.
Bis zur Ausfahrt Herrsching war die Fahrt noch erträglich gewesen. Dann hatte sich der Verkehr auf der
El timbre sonó cuando Juliana estaba justo en medio de enjuagar el champú de Camila. Maldijo entre dientes
כל בוקר של עומר התחיל באותה צורה: השעון צילצל, הוא זחל מהמיטה, ומהמסדרון כבר נשמע הקול המוכר — אבא שלו
— Przepisujesz mieszkanie na mnie. Albo koniec z nami. Staliśmy w kuchni. Za oknem gdańskie niebo wisiało