קוראים לי רבקה, אני בת שבעים ואחת, וגרה בשכונת רמות בירושלים כבר שלושים ושתיים שנה. שלושה ילדים, שמונה נכדים.

קוראים לי אבישי מזרחי, בן ארבעים ואחת, טכנאי מעליות בחברת "רם-אקספרס" בחיפה, ואבא שלי, יוסף

הפעמון שצלצל פעמיים ולא עניתי הכי כואב בהזדקנות של ההורים שלנו זה לא הקמטים. זה הרגע שבו אמא שלך מתחילה

בחודש הראשון אחרי שדפנה עברה לגור עם בעלה בהרצליה, עדיין הייתי מניחה שתי צלחות על השולחן בערב שישי.

אני מיילדת כבר עשרים ושש שנה, עובדת בבית החולים איכילוב, ובאותו בוקר נובמברי בדיוק נכנסתי למשמרת של עשרים

Przez trzydzieści sześć lat Renata Wilczek wstawała codziennie o kwadrans po piątej, parzyła kawę w emaliowanym

Daniela Mărculescu avea patruzeci și șapte de ani și un atelier de croitorie pe strada Zorilor, în Brașov

Marta scoprì la foto per caso, mentre cercava il caricabatterie nel cassetto del comodino di suo marito.

הגשם הראשון של הסתיו התחיל בדיוק כשחניתה חנתה את הקורולה ליד הבית של ההורים ביפעת, ליד קריית שמונה.

התור בקופת חולים ברחוב אבן גבירול נמשך כבר ארבעים דקות, וטובה זילברמן ישבה על הכיסא הפלסטיק הקשה עם התיק