מושיק תמיד קם בשש. לא משנה מה. אפילו בשבתות. אפילו אחרי שהלכה לעולמה. הוא קם, שם מים בקומקום, חתך עגבנייה

Улица Кармелюка в Черновцах упирается прямо в остановку. Не в ту, что с навесом и расписанием на электронном

קניתי ספסל פשוט מעץ משום שנמאס לי לראות נוסעים עומדים תחת השמש הקופחת מול הבית שלי. התחנה ישבה ממש על

אף פעם לא תכננתי להיות האישה שהשכונה שלה הפכה לתחנת אוטובוס לא רשמית. זה פשוט קרה כי נמאס לי לראות אותם עומדים.

Я перебирала гречку на кухне, выуживая чёрные зёрнышки, когда в дверь заглянул Володя. Пахло от него

הנחתי את שקיות הקניות מהסופר על השיש במטבח. הריח של הפלאפל מהדוכן למטה ברחוב הרצל עדיין דבק בבגדים שלי.

קוראים לה נאיה. מטריפה שחורה, חמישים קילו של פרווה מחוספסת, לסת של סטאפורדשייר ומבט שבוחן לך ת'

Dona Zilda completou 74 anos em cima de um banquinho de madeira, com as mãos enfiadas numa masseira de

Lucia práve sypala do vývaru zelerovú vňať, keď niekto prudko zazvonil – ten zvuk sa rozľahol chodbou

Havemøblerne stod stadig ubehandlede efter vinteren. Signe sad på hug i græsset og skrabede mos af fliserne